במטרה לעודד ולהגביר את הלימוד והמחקר בנושא ביטחון היישוב בטרם מדינה וביטחון מדינת ישראל, מעניק המרכז לחקר כוח המגן מדי שנה מלגות ופרסים לחוקרים ותיקים, לסטודנטים ולתלמידים:

רשימת מלגות 

• א.  מלגות עידוד לסטודנטים

המרכז מעניק, לפי החלטות ועדת ההיגוי, מלגות בסך 5,000 - 15,000 ש"ח לסטודנטים וחוקרים בגין עבודות מחקר בנושאים שונים מתחומי העניין של המרכז. המעונינים במלגה יפנו למזכירות המרכז בדואר אלקטרוני או בטל': 03-5344284.

• ב.  פרסי תוכנית מחקרים בביטחון ישראל, תוכנית על שם רא"ל דוד אלעזר (דדו) 

פרס ראשון ושני לבתי הספר המצטיינים בפעילות לימודית-חברתית בנושאי ביטחון היישוב בטרם מדינה וביטחון המדינה (על התוכנית ראו במדור המיזמים).

• ג.  פרס מטעם 'העמותה להענקת פרס לספרות צבאית על-שם יצחק שדה'

המרכז מנהל עבור 'העמותה להענקת פרס לספרות צבאית על-שם יצחק שדה' את כל עבודת האיסוף, המיון והבדיקה.
הפרס בסך 50,000 ש"ח, אשר נתרם מראשיתו ע"י מר ג'ק מהפר משוויץ, מתחלק מדי שנה בין שני (או יותר) כותבים ויוצרים בתחום הספרות, הקולנוע או המחזאות, בגין יצירה המתייחסת לצבא ולצבאיות.

להלן פרטים על העמותה:

'העמותה להענקת פרס לספרות צבאית ע"ש יצחק שדה ז"ל', שהוקמה בשנת 1972, פועלת להשגת המטרות הבאות:
1. עידוד היצירה המקורית הישראלית בתחום הספרות הצבאית: היסטוריה, מחקר והגות בתחום הצבאי.
2. הענקת פרס לספרות צבאית על שם יצחק שדה ז"ל.
3. הוצאה לאור של כתבי יצחק שדה.
4. הקמת ארכיון יצחק שדה.

תנאי התחרות על פרס יצחק שדה:

1. הפרס יוענק ליצירה מקורית-ישראלית בשפה העברית (ספר, לא אלבום ולא קובץ מחקרים) באחד מן התחומים:
      א. מורשת משנתו הביטחונית של יצחק שדה.
      ב. תיאוריה, מחקר והגות צבאית.
      ג. היסטוריה צבאית-יהודית.
      ד. תולדות ההתגוננות היהודית בארץ או בגולה.
      ה. זיכרונות מן השירות בכוחות המגן או בצה"ל.
      ו. יצירה על אישיות צבאית יהודית, או אישיות הקשורה לעימות הישראלי-ערבי.
2. לתחרות יתקבלו רק ספרים אשר ראו אור, במהדורה ראשונה, אחרי חודש אוקטובר של השנה הקודמת לשנת מתן הפרס.
3. מגיש הבקשה מתבקש לדווח אם היצירה כבר זכתה בפרס אחר כלשהו.
4. הפרס יוענק לספר שיימצא ראוי לכך על-ידי חבר השופטים, שייבחר על-ידי הוועד המנהל של העמותה ובכפוף לתקנותיה.

מדי שנה, בדרך כלל בחודש פברואר, מפרסם המרכז קריאה להגשת העבודות לתחרות הפרס. בחודש נובמבר מתקיים טקס הענקת הפרסים.
פרטים על אופן הגשת היצירה ותנאי קבלתה לתחרות מתפרסמים בעיתונות.

מידע נוסף על הפרס ותנאי ההשתתפות בתחרות ניתן לקבל אצל:
הגב' דניאלה אבן, טל': 03-5344284 או 03-5358930.

להלן רשימת הזוכים בפרס מראשיתו:

תשל"ב - 1972                                                                                  
שולמית לסקוב על ספרה טרומפלדור - סיפור חייו.
פרופ' דב לוין על מחקרו שהיה לספר לוחמים ועומדים על נפשם: לחימת יהודי ליטא בנאצים.

תשל"ג - 1973
ד"ר יגאל עילם על ספרו הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה. 
יוסף מאיר על ספרו מעבר למדבר.

תשל"ד - 1974
רות בונדי על ספרה השליח - חייו ומותו של אנצו סרני.
ד"ר מאיר פעיל על מחקרו שהיה לספר מן ההגנה לצבא הגנה.

תשל"ה - 1975
ד"ר שמואל קרקובסקי על מחקרו שהיה לספר לחימה יהודית בפולין נגד הנאצים.

תשל"ו - 1976
יורם צפריר על ספרו הפציעה.
רות עליאב-קליגר על ספרה המפלט האחרון (בשיתוף פגי מאן).

תשל"ז - 1977
תא"ל אביגדור קהלני על ספרו עוז 77.

תשל"ח - 1978
פרופ' יהודה סלוצקי על כתיבת ספר תולדות ההגנה.
חנוך ברטוב על ספרו דדו.

תשל"ט - 1979
פרופ' יוחנן רטנר על ספרו חיי ואני.
פרופ' ישראל גוטמן על ספרו יהודי ורשה, 1943-1939 גיטו-מחתרת-מרד.

תש"ם - 1980
צביה לובטקין על ספרה בימי כליון ומרד.

תשמ"א - 1981
חיים גורי, ז'קו ארליך, דוד ברגמן על הים האחרון - סרט תעודה של בית לוחמי הגטאות.
מוניה מרדור על ספרו רפא"ל.

תשמ"ב - 1982
פרופ' בצלאל בר-כוכבא על ספרו מלחמות החשמונאים - ימי יהודה המקבי.

תשמ"ג - 1983
פרופ' זאב הדרי ופרופ' זאב צחור על ספרם אניות או מדינה - קורות אניות המעפילים הגדולות - "פאן יורק" ו "פאן קרשנט".

תשמ"ד - 1984
אורי ברנר על ספרו לצבא יהודי עצמאי 1945-1939.
אלוף אברהם אדן ("ברן") על ספרו עד דגל הדיו.

תשמ"ה - 1985
צביקה דרור וחברי קיבוץ לוחמי הגטאות על הספר דפי עדות.

תשמ"ו - 1986
שלמה הלל על ספרו רוח קדים.

תשמ"ז - 1987                                                                                         
יצחק לוי (לויצה) על ספרו תשעה קבין: ירושלים בקרבות מלחמת העצמאות.
יחידת דובר צה"ל על הסרט שתי אצבעות מצידון.

תשמ"ח - 1988
יגאל שפי על מחקרו שהיה לספר סיכת מם-מם - המחשבה הצבאית בקורסים לקצינים ב"הגנה".
מירב הלפרין ואהרון לפידות על ספרם חליפת לחץ.

תשמ"ט - 1989
ד"ר נתנאל לורך על ספרו מדינה קטנה מול מעצמה גדולה.
הדסה אביגדורי-אבידב על ספרה בדרך שהלכנו: מיומנה של מלוות שיירות.

תש"ן - 1990
ד"ר יצחק בן-ישראל על ספרו דיאלוגים על מדע ומודיעין.
פרופ' עמיה ליבליך על ספרה חוץ מציפורים.

תשנ"א - 1991 
פרופ' יהושפט הרכבי על ספרו מלחמה ואסטרטגיה.

תשנ"ב - 1992
אלוף עוזי נרקיס על ספרו חייל של ירושלים.
תא"ל יפתח ספקטור על ספרו חלום בתכלת-שחור.

תשנ"ג - 1993  
רות בקי על ספרה רולטה רוסית: קורות מניה וילבושביץ-שוחט ברוסיה.
פרופ' יואב גלבר על ספרו שורשי החבצלת: המודיעין ביישוב 1947-1918.

תשנ"ד - 1994
ד"ר יוסי לשם ועופר בהט על ספרם לטוס עם הציפורים.
ד"ר נחום בוגנר על ספרו ספינות המרי - ההעפלה 1948-1945.

תשנ"ה - 1995
אורי בן-ארי על ספרו אחרי!

תשנ"ו - 1996  
עמיעד ברזנר על ספרו ניצני השריון.
אבי קובר על ספרו הכרעה - הכרעה צבאית במלחמות ישראל - ערב 1982-1948.

תשנ"ז - 1997
פרופ' אסא כשר על ספרו אתיקה צבאית.
ד"ר עירית קינן על ספרה לא נרגע הרעב - ניצולי השואה ושליחי א"י, גרמניה 1948-1945.

תשנ"ח - 1998
נתיבה בן-יהודה על ספרה כשפרצה המדינה.
אל"מ (מיל') ד"ר שמואל גורדון על ספרו קשתו של פאריס: טכנולוגיה, דוקטרינה וביטחון ישראל.
אסנת שירן על ספרה נקודות עוז: מדיניות ההתיישבות בזיקה ליעדים ביטחוניים בטרם מדינה ובראשיתה.

תשנ"ט - 1999
ד"ר אהוד לוז על ספרו מאבק בנחל יבוק: עוצמה, מוסר וזהות יהודית.
יעקב חבקוק על ספרו עקבות בחול: גששים בדווים בשירות צה"ל.

תש"ס - 2000  
עדו הכט, על ספרו - ההבקעה המערכתית בחשיבה הצבאית הגרמנית 1870 - 1945.
שרי גל, על ספרה - ברכה פולד.

תשס"א - 2001
עזר גת, על ספרו - מקורות המחשבה הצבאית המודרנית.
משה זונדר, על ספרו - סיירת מטכ"ל.

תשס"ב - 2002
ד"ר שמעון נווה, על ספרו - אמנות המערכה: התהוותה של מצוינות צבאית.
הרב חיים סבתו, על ספרו - תיאום כוונות.
רם אורן, ציון מיוחד על ספרו - לטרון.

תשס"ג - 2003
פועה הרשלג, על ספרה איך נדלקו המדורות: סיפורו של יצחק שדה.
יותם גדות, על ספרו הקרב על ההחלטה.
אל"מ (מיל') פרופ' יהודה ואלך - ציון מיוחד על מפעל חיים בהגות ובהיסטוריה צבאית.

תשס"ד - 2004
אלוף (מיל') אורי אור, על ספרו אלה האחים שלי.
אבנר שור, על ספרו צוות איתמר.
אל"מ (מיל') ד"ר דני אשר, על ספרו לשבור את הקונספציה.

תשס"ה - 2005
פרופ' יואב גלבר, על ספרו קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948.
ד"ר עמי גלוסקא, על ספרו אשכול, תן פקודה!

תשס"ו - 2006
ועדת הפרס בחרה שני ספרים כראויים לפרס ושניים כראויים להערכה מיוחדת.
בפרס זכו: 
בר סימן-טוב (עורך), על ספרו הסכסוך הישראלי-פלסטיני: מתהליך שלום לעימות אלים 2000 - 2005.
ד"ר משה ארנוולד, על ספרו מצור בתוך מצור: הרובע היהודי בירושלים העתיקה.
בהערכה מיוחדת זכו:
רון לשם, על ספרו אם יש גן-עדן.
צבי ענבר, על ספרו מאזניים וחרב: יסודות המשפט הצבאי בישראל.

תשס"ז - 2007
טל טובי, על ספרו כמו לאכול מרק בסכין: הניסיון האמריקאי בוייטנאם 1959 - 1973.
אריה שלו, על ספרו כשלון והצלחה בהרתעה – הערכת המודיעין ערב מלחמת יום כיפור.

תשס"ח - 2008
ד"ר יצחק ארד על ספרו בצל הדגל האדום: יהודי ברית המועצות בלחימה נגד גרמניה הנאצית.
אל"מ (מיל') ד"ר יגאל אייל על ספרו מאינתיפאדה למרד 1939 - 1947: השלטון והצבא הבריטי בארץ ישראל, האקדח, הפצצה והמוקש היהודי.
ציון מיוחד ללא פרס ל:
מאיר פינקל על ספרו על הגמישות: הגמישות כמפתח להתמודדות עם הפתעה טכנולוגית ותורתית בשדה הקרב.

תשס"ט - 2009
גרינגולד צביקה ועמי דור און על ספרם כוח צביקה: 24 שעות של גבורה במלחמת יום הכיפורים, בן שמן, מודן 2008.
גיורא רום על ספרו צבעוני ארבע, תל אביב, משכל 2008.

תש"ע - 2010
ד"ר ניר מן על ספרו שרונה בשנות המאבק 1939 - 1948, ירושלים, יד יצחק בן-צבי 2009.
אל"מ (מיל') פסח מלובני על ספרו מלחמות בבל החדשה, עלייתו ונפילתו של הצבא העיראקי, תל אביב, מערכות 2009.

תשע"א - 2011

ועדת הפרס בהרכב פרופ' אביבה חלמיש, אלוף (מיל') נתי שרוני, ואל"מ (מיל') ד"ר עמי גלוסקא, החליטה להעניק את הפרס לשנת תשע"א – 2011 לזוכים שלהלן:
ד"ר אשר (קרלוס) פורת על ספרו: חלוק לבן, כומתה שחורה, ירושלים, כרמל, 2010
ד"ר יאיר שפיגל על ספרו: על המשמר: "השומר הצעיר" במערכות ההגנה והביטחון 1920‑1947, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 2010 
כן החליטה ועדת הפרס לציין לשבח את:
יצחק בר-און על ספרו: מטריה ביום סגריר... יחסים ביטחוניים בין צרפת לישראל, 1948‑1956, רעות, אפי מלצר, 2010 
פרופ' יורם עשת-אלקלעי על ספרו: אדם הולך הביתה, ירושלים, כתר, 2010

מדברי השופטים במעמד חלוקת הפרסים, שהתקיים בתל אביב ב-14.11.2011:

עשרים ותשעה ספרים התמודדו השנה על פרס יצחק שדה. הוגשו ספרי זכרונות של אנשים שמילאו תפקידים בכירים בצבא ובמערכת הביטחון; וספרים שבמרכזם התמודדות עם אתגרים פיזיים ונפשיים; סיפורי קרבות, עלילות של יחידות צבאיות וקורותיהם של קרבות; וספרי מחקר. היו גם ספרים מסוגת הסיפורת, אך למעשה, גם רבים מן הספרים מן הסוגות שאינן "ספרות יפה" כתובים בסגנון משובח ובשפה קולחת.
לא קלה היתה מלאכת השיפוט. ראשית, נדרש זמן כדי לקרוא את כל הספרים; אך זה היה השלב הקל יחסית, ושכרו בצידו: ההנאה שבקריאת ספרים מעניינים ורבי חידושים. או אז הגיע תורו של השלב הקשה יותר, שבו היה עלינו להחליט מי מבין הספרים יזכה בפרס, ואני משתמשת במלה "יזכה" ולא "ראוי", כי היו כמה וכמה ספרים שהיו ראויים לפרס, אך על פי הכללים והמסורת ארוכת השנים של פרס יצחק שדה, הוא מוענק בכל שנה רק לספר אחד או שניים, והשלב הקשה ביותר היה לוותר על ספרים ראויים בזכות עצמם.
במשך 39 השנים שמוענק פרס יצחק שדה הוא רכש לעצמו מעמד מכובד, ורשימת זוכי העבר משקפת במידת מה את מצב המחקר של מה שמכונה "ספרות צבאית". בשנים האחרונות מתפרסמים ספרים רבים העונים על הגדרה זו, כפי שמעיד מספרם של הספרים שהוגשו השנה לשיפוט. על-פי הבנתנו את הגדרת מטרות הפרס, ועל סמך נסיון העבר, החלטנו בראשית עבודתנו כוועדת הפרס שנעניק שני פרסים, ושלפחות אחד מהם יוענק לספר מחקר. בסופו של התהליך אכן הוכתרו בפרס ספר מחקר וספר המגולל סיפור חיים הנושא מסר רחב ובעל משמעות מעבר לסיפור האישי. הוועדה אף החליטה פה אחד להעניק ציון מיוחד לשני ספרים, מאותן שתי קטגוריות. 

נימוקים להענקת פרס יצחק שדה לשנת תשע"א לד"ר יאיר שפיגל על ספרו "על המשמר – השומר הצעיר במערכות ההגנה והביטחון 1947-1920" בהוצאת כרמל
סיפורה של תנועת "השומר-הצעיר" הוא אולי המרתק והמסקרן ביותר בתולדות ארגוני הנוער והתנועות האידיאולוגיות והפוליטיות שהיו חיל החלוץ והכוח הדינאמי של ההגשמה הציונית. התנועה הושתתה על מסד רעיוני קולקטיביסטי עמוק ומחייב, קיימה דיון פנימי נוקב, והונהגה בידי "מורי הלכה" שסמכותם אינה מעורערת. בזכות אלה היא הצליחה להגמיש את דרכה ולשמור על אחדותה בין הסתירות שהציבה המציאות בארץ ישראל המנדטורית מול משנתה ועקרונותיה.
ד"ר יאיר שפיגל פורט בספרו בכישרון רב, ביסודיות ובשיטתיות, את סבך הדילמות ואת חיבוטיה, החלטותיה וגיבוש דרכה של התנועה בתחום הביטחון לנוכח ההתנגדות הערבית האלימה למפעל הציוני, מלחמת העולם השניה, המדיניות הבריטית והמאבק להקמת-המדינה.
הניגודים מזדקרים מייד: בין ציונות מקסימליסטית לאחוות עמים; בין דו-לאומיות לחתירה לרוב יהודי; בין רדיקליזם חברתי מהפכני לקונסטרוקטיביזם חלוצי; בין נהיה אחר ברית-המועצות ו"עולם המחר" ללאומיות יהודית; בין שאיפה לשלום להגנה פעילה ומלחמה על-פי החלטות ההנהגה הנבחרת; בין סלידה מן האימפריאליזם הבריטי לתמיכה במנדט הבריטי החיוני למימוש הציונות; בין קנאות לארץ ישראל לתביעה לתרום למאמץ המלחמתי האנטי-נאצי גם מחוצה לה; בין הקפדה על ייחודיות, אליטיזם, טוהר מוסרי, התבדלות וסגירות, לקבלת מרות המוסדות הלאומיים ושילוב ושותפות בהסתדרות ובתנועת הפועלים.
על אף הסתירות והלבטים, וחרף רוחה האנטי-מיליטריסטית של תנועתם, מוכיח המחבר כי תרומתם של חברי "השומר-הצעיר" במערכות ההגנה והביטחון של הישוב – יחסית לגודלה הצנוע של התנועה – היתה ממשית וניכרת. שפיגל מיטיב לתאר את רתיעתו של "השומר הצעיר" מצבא וצבאיות המשחיתים את רוח האדם, ואת שלילתו התקיפה של כל חיבור בין ציונות ובין "גדודיזם" ו"ליגיונריזם". בספרו מתחקה שפיגל אחר התפתחות היחס המורכב של התנועה לארגון ההגנה ולפעילות ביטחונית בכלל, מתוך אתוס דפנסיבי וככורח בל יגונה, תוך קיום מאולץ של "משמעת כפולה" בין צו התנועה ועקרונותיה ובין חובת הציות לפקודות הארגון והמוסדות הישוביים. שפיגל עומד גם על ההיענות המסויגת של "הקיבוץ הארצי" לגיוס לצבא הבריטי בשנות מלחמת העולם, תחת לחץ מתמיד של הנהגת התנועה על קיבוציה למילוי המכסה הנדרשת. ההתגייסות לשורות הפלמ"ח עלתה אמנם בקנה אחד עם עקרון הפלסטינו-צנטריזם של "השומר הצעיר", אך השתלבות חברי התנועה בפלמ"ח לוותה בעמידה תקיפה על שמירת אופיו ככוח מיליציוני הגנתי המגויס להכשרה קרבית למשך תקופה קצובה, בביקורת חריפה על משטר העבודה והאימונים, ובהתנגדות לכל סממן של "צבאיות" ר"ל. שפיגל קובע, כי תפיסתו של "השומר הצעיר" גברה על זו של "הקיבוץ המאוחד" שראתה את הפלמ"ח כ"צבא קבע עובד" המגויס לשרות רצוף וממושך.
הספר "על המשמר" אינו מחמיץ דבר. הוא משרטט בראייה רחבה, בפרטנות ובדייקנות, תמונה אמינה של תנועה חשובה, אידיאליסטית ואוטופית בשאיפותיה, בהתמודדות עם מציאות קשה המאתגרת את ערכיה. במחקר מעמיק, ובלשון רהוטה ובהירה, תורם ד"ר שפיגל תרומה רבת ערך להיסטוריה של הישוב והמדינה בדרך.

נימוקים להענקת פרס יצחק שדה לשנת תשע"א לד"ר אשר (קרלוס) פורת על ספרו "חלוק לבן כומתה שחורה: סיפורו של רופא צבאי במלחמות ישראל", בהוצאת הקיבוץ המאוחד
בספרו "חלוק לבן כומתה שחורה"  מגולל אשר (קרלוס) פורת את סיפור חייו מאז ילדותו בבואנוס איירס, התפתחותו כנער, כשברקע מלחמת העולם השנייה והשואה, דרך ימי צעירותו שבהם התגבשה השקפת עולמו הדוגלת בצדק סוציאלי ובצדק ביחסים שבין אדם לחברו, והַמשֶך בתיאור עלייתו ארצה, לימודי הרפואה שם וכאן, התגייסותו לצה"ל כרופא, שירותו הצבאי ועד עצם היום הזה.
בכתיבה כנה היוצאת מן הלב ונוגעת ללב סוחף ד"ר פורת את הקורא, מעביר לו את תחושותיו ומאפשר לו לחדור אל מחשבותיו. הדבקות במטרות אשר הציב לעצמו מדביקה את הקורא בהזדהות מלאה הנובעת מהתאורים הכנים ומן המחויבות העמוקה של המחבר. כך כשהוא מספר על פעילותו כרופא גדודי בגדוד חרמ"ש סדיר כאשר במחויבותו המלאה לחיילי הגדוד פעל שלא בדרכים המקובלות ותוך "סיכון" מעמדו כדי להביא להצטיידות ההולמת את צרכי הלחימה. וכך במלחמת ששת הימים, כשפעל כרופא חטיבתי בחטיבת מילואים משוריינת. בגמר המלחמה התמנה ד"ר פורת לקצין רפואה חטיבתי בחטיבה 7 ותוך זמן קצר מצא עצמו בין הלוחמים במבצע כראמה, שבו באה לידי ביטוי מחויבותו כרופא וכקצין במלואה ובשיאה. תוך גילוי אומץ לב הוא מחלץ 2 פצועים. תחילה הביא את הראשון למקום "מבטחים" ואז חזר לחלץ את השני, וכל זאת תחת אש ובזחילה כשהפצועים נגררים על שמיכה.פעולה זו, אותה ביצע עם אחד המט"קים היא, כביכול, בניגוד להגיון, שכן רופא צריך להישאר לטפל בנפגעים שחולצו ע"י אחרים; אלא שבלחץ הסיטואציה, כשיש שלושה נפגעים בטנק ומצבם לא ידוע, הוא פעל בדחף של מנהיגות, ביודעו שממנו כקצין ציפו להוביל. עם היציאה מכראמה נפצע ד"ר פורת וידו השמאלית נקטעה.
כאן מתחילה אפופיאה של שיקום פיזי ונפשי תוך התעקשות לשקם את יכולתו הרפואית ולהמשיך בשרותו הצבאי. במלחמת יום הכיפורים הוא שרת כמג"ד רפואה באוגדה של מוסה פלד ברמת הגולן ובסיני. התיאורים הקשורים במשפחתו, בהוריו, באישתו, בילדיו ובהולדת בתו הם לכאורה דומים לַמחשבות ולַהרגשות שחוו רבים מאיתנו; אלא שהכוח התיאורי של הדילמות, והעיקשות להגיע ליעדים, אלה שהביאו את ד"ר פורת לדרגת אל"מ ובַהֶמשך לתפקיד מנהל ביה"ח מאיר, כל אלה כובשים את הקורא.
הספר רצוף תאורים של התמודדות, ועולות ממנו היושרה, שהיא חלק מתפיסת עולמו של המחבר, מסירותו, הנכונות להמשיך גם במצבים כמעט חסרי סיכוי. כל אלה נוגעים ללב הקורא ומקרבים אותו לדרכו המיוחדת של המחבר עד כדי תחושה שהוא שותף לה.
ספרו של ד"ר אשר פורת הוא סיפור אישי עם מסר רחב, והוא תורם להבנת ההתמודדות של החברה הישראלית בכלל, ושל צה"ל בפרט, עם האתגרים הייחודים למדינת ישראל ולאזרחיה.

נימוקים להענקת ציון מיוחד לתת-אלוף (מיל') יצחק בר-און על ספרו "מטריה ביום סגריר... יחסים בטחוניים בין צרפת לישראל, 1948‑1956", בהוצאת אפי מלצר
על סמך ספרות מחקר עשירה, ספרי זכרונות ומקורות ארכיוניים סוקר יצחק בר-און בספרו "מטריה ביום סגריר... יחסים בטחוניים בין צרפת לישראל, 1948‑1956" את פרשת היחסים הבטחוניים בין צרפת לישראל בשמונה שנותיה הראשונות של המדינה. הספר עוקב אחר התגבשות הברית בין שתי המדינות ומגולל גם את ההתפתחויות בזירה הפנים-ישראלית. בזכות המידע הרב האצור בספר וסגנונו הבהיר והקולח הוא נקרא כדרמה מרתקת ומאירת עיניים, ויש להניח שחוקרי התקופה והנושא יעשו בו שימוש בעתיד, אגב התייחסות לתובנות המוצעות בו.

נימוקים להענקת ציון מיוחד לפרופ' יורם עשת-אלקלעי על ספרו "אדם הולך הביתה", בהוצאת כתר
ספרו של פרופ' יורם עשת-אלקלעי "אדם הולך הביתה" הוא ספר נוגע ללב, סוחף ומעורר מחשבה, החל בהקדשה הפותחת אותו במילים: "לנגה, שאוליק וארבליק, הנה אני מספר לכם את מה שרציתי כל כך לספר ולא ידעתי כיצד" וכלה בשורותיו האחרונות שהן "הבעת תקווה שבדילמה הנצחית שבין מלחמה לשלום יזרעו הדברים שסופרו כאן מידה של ספק בלבם של מנהיגים וגנרלים הקובעים גורלות בשם צדקתה של הדרך, ובעתיד יגרמו להם להסס עוד שבריר שנייה בטרם ילחצו על ההדק". הספר מגולל את סיפורו האישי של עשת כלוחם במלחמת יום הכיפורים, פציעתו האנושה והחלמתו כנגד כל הסיכויים הודות לכוח הרצון שלו, אהבת החיים שלו והאהבה שאפפה אותו. סיפורו האישי של עשת נושא מסר אנושי אוניברסלי, הוא כתוב בכשרון רב, וספרו הוא בעל איכויות ספרותיות משובחות.

לראש הדף >>